מאושרי והלאה - הילה עמית
15134652 730233213794597 2621549336968502507 n
בדרך כלל אני מעדיפה לקרוא ספרים שמכילים עלילה אחת.
במקרה נפל עלי הספרון הנוכחי, שמכיל בתוכו שבעה סיפורים קצרים, וכל סיפור עוסק בדמות אחרת.
"מאושרי והלאה" הוא ספר ביכורים, שסיפוריו סובבים סביב של כל מה שנבדל ומנוגד לנורמה החברתית: לסביות, הומואים, עובדים זרים, ערבים ועוד.
הסיפור הראשון מתרכז בגו'מאנה-רופאה פלסטינית ולא רק פלסטינית, אלא גם לסבית. גו'מאנה נוסעת לאום אל-פחם בשל מות אביה, ומשאירה את בת זוגה היהודייה בת"א. הסיפורון הזה מגולל את הרהוריה, התלבטויותיה ואהבתה לשתי נשים.
בהמשך, הסיפורים מגוללים כאגרולים, שכל תוכן אגרול עם רכיב שונה "מטפל" במגדר אחר: הומו פלסטיני, הזוג יהורם ולילי והפעוטות, שנופשים את חופשתם האחרונה בשל מחלת הסרטן של לילי, מוניר שנאלץ לאמץ את נטלי - ילדה יהודייה שהאם דנה זנחה, חולה דמנציה, תלמידת בית ספר שמפנטזת על שכנתה הערבייה שהיא גם משויכת למשפחת פשע, אהובה כהת עור ועוד.
הסיפור שסוגר את שרשרת הסיפורים נקרא "מאושרי והלאה" ועל שמו שם הספר.
לדעתי זה הסיפור האחרון בשרשרת העושה מעט חסד, עם הסיפורים האחרים וטומן בתוכו מעט סלחנות.
בסיפוריה הדמויות הראשיות הן "הדמויות השונות" שהחברה לא חיבקה אליה, ואילו הדמויות "הסטרייטיות" הן הדמויות המשניות.
הסופרת הכניסה למשבצת הניגודים והשוני, אם חד הורית, או פלסטיני הומו. סליחה, מה כל כך נועז, או חריג בהם בתפאורה של המאה העשרים ואחת?
הספרון נגמע בזמן קצר, כתוב בשפה בהירה ורהוטה.
בשנים האחרונות הילה מתגוררת בברלין ועובדת על הדוקטורט. היא נישאה ליוליה הגרמנייה, ואם אני לא טועה לא נשמע שהיא מתגעגעת לארץ.
מיוחד, אולי? אבל עדיין הקריאה לשיקולכם.
לי יניני
כריכה אחורית:
הרבה אומץ וכישרון יש בדפי הספר הזה – אומץ לכתוב על דברים גדולים; והכישרון לתת להם ביטוי מקורי ונועז. על אהבה ומוות כתבו רבים; אצל הילה עמית מופיע צמד הניגודים הזה הן בתפאורה מוכרת כנופי הכינרת ואילת בזמן חופשה משפחתית נינוחה, והן בסביבה זרה לרובנו.
אם חד־הורית, בתהּ הקטנה וצעיר פלשתיני נפגשים בחצרות האחוריות של תל אביב, והקשר האבהי שנקשר בין הצעיר לילדה סוחף אותה הרחק־הרחק מאמהּ – מן הביבים של תל אביב והשמש הים־תיכונית עד קנדה – ואין לדעת איך יסתיים. ג'ומאנה, רופאה באיכילוב, חוזרת מן העיר הגדולה אל בית הוריה אחרי מותו של אביה, ומתמודדת שוב עם מה שגרם לה לעזוב – לא רק רצונה ללמוד, אלא גם זהותה המינית. האם להתעקש על כך או להיכנע למוסכמות סביבתה? התלבטות דומה יש לנערה שגרה בשיכון של עמידר, כשהיא מתאהבת בשכנתה הבוגרת, אושרי שמה, ומחליטה לחיות אתה. קושי מסוג אחר עולה במערב אנגליה בין שתי נשים אוהבות שהזדקנו יחד, כשהאחת מאבדת את זיכרונה, ולא נשמר בו עוד אלא הזמן שקדם לאהבתן.
בספר ראשון מעזה הילה עמית להתמודד עם אהבות שצריך להילחם עליהן נגד כל העולם או להחלים אט־אט משיברונן, עם חברה שאינה סלחנית כלפי החורגים מכלליה, עם שכול, עם הורות שאינה רצויה. כמה מהנושאים הפחות מסופרים כאן זוכים מידהּ לביטוי מרשים ומרגש.
פרוזה-מקור, הוצאת עם עובד, 191 עמודים, אוקטובר 2016g
סקירות נוספות
