רק עוד יום אחד – קריסטין הרמל

rakOdYom

"הכל נראה קודר יותר לפני עלות השחר" (עמוד 56) 

קראתי את כל ספריה של קריסטין הרמל שתורגמו לעברית. "רק עוד יום אחד" הינו ספרה הרביעי שרואה אור בעברית. 

הכתיבה של קריסטין הרמל קלילה, והיא מטיבה ליטול לידיה נושאים כבדים, ולהקליל אותם בפני הקוראים.

אומרים שעם האוכל בא התיאבון, אז כנראה שזה נכון גם לגבי ספרים. יש בי תחושה קלה שעם הצלחת הספר הראשון: "המתיקות שבשכחה", בא התיאבון לספר הנוכחי, ולעניות דעתי הוא פחות מוצלח מקודמיו, למרות, שהרעיון בו הוא טוב ומיוחד.

וכך זה מתחיל: "אי הוודאות היא הדבר הגרוע מכול". עם המשפט הזה אני בהחלט מסכימה. 

ג'יל קופר, הדמות הראשית של העלילה ,חיה עם המשפט הזה כל יום במסגרת עבודתה כאחות.

ג'יל, רווקה, בת 39, אחות במחלקה האונקולוגית בבית חולים אטלנטה לילדים, בשלבים שונים של סרטן, ונלחמים כל יום על חייהם. אימה של גי'ל קופר נפטרה מסרטן השד לפני 5 שנים. אביה עזב את הבית לטובת פרק ב עם שרון כשג'יל הייתה בת ארבע. , והקשר הצולע בין האב לביתו הסתכם רק לעניין דמי המזונות. 

לג'יל יש כאבי ראש חוזרים ונשנים, והיא פותרת אותם בכל פעם כשזה קורה עם גלולות אדוויל, עד שיום אחד היא החליטה לבדוק את מקור הכאבים הללו. 

בדיקה של ד"ר פרוסט הנוירולוג מגלה שכבר מאוחר מידי... ימים ספורים נותרו ואין מה לעשות מלבד לקבל טיפול תומך. מסתבר שמקור הכאבים מגידול סרטני! 

מכאן ואילך מתחיל מרוץ...

מי שתומך בג'יל בימים הספורים שנותרו לה, הוא לוגאן בן העשר שהוא בעצמו חולה בסרטן. 

בגיל עשרה חודשים אמו של לוגאן נפטרה ממנת יתר של קוקאין. אביו לא היה בתמונה ולא היו קרובי משפחה שרצו לאמצו. לכן, לוגאן נאלץ להיטלטל בין בתי אומנה. בגיל שבע אבחנו אצל לוגאן סרטן מסוג רבדומיוסרקומה עוברית. אצל לוגאן הכול התחיל מתלונה על כאב אוזניים ובבירור אצל הרופא התגלה גידול שהתפשט למערות האף והצוואר. 

ג'יל התייחסה לכל הילדים במחלקת הילדים, אך עם לוגאן היה לה חיבור מיוחד. הוא גילה לה סוד על עץ הנטוע בחצר בית החולים, שיסייע לג'יל להשלים עם רוע הגזירה. (העץ נתרם לבית החולים בזמנו על ידי ג'ימי, לזכר מותה של בתו קרולין בת השש שנפטרה ממום בלבד). 

לוגאן מחבר את ג'יל לעץ וכאן מתחילה העלילה לקרום עור וגידים ואף תקווה. 

אין ספק שהעץ הוא סמל נפוץ ומשמש השראה לסמל החיים וההישרדות, ולכן לא לחינם בחרה הרמל קריסטין להשתמש בעץ כמוטיב משמעותי בעלילה.

נהניתי לקרוא את תובנותיו של לוגאן בן ה10. להלן ציטוט מעמוד 50: "תראי ג'יל, לאף אחד אין אף פעם מספיק זמן. רק שאנשים כמוך וכמוני מודעים יותר לעובדה שזמננו מוגבל, כי אנחנו עומדים למות וכל זה. אבל העניין הוא למצות את מה שיש, הבנת? והעץ עוזר לעשות את זה."

חוזקו של הספר נובע מכך שקריסטין הרמל, משלבת בספר הנוכחי מציאות מול פנטזיה מאגית בקלילות, ומתמודדת עם מחלה שבהרבה מקרים לצערי הכרטיס הוא לכיוון אחד. 

העלילה נוגעת וחושפת מנעד של נושאים נוספים כמו חשיבות החיים, אהבתם וניצולם הנכון. יש לחבק כל יום שנולד, להספיק כמה שיותר ולמצות כל יחידת זמן.

קריסטין הרמל השתמשה בעץ במוטיב העץ כסמל לחיים. זה אינו חדש, הרי הסופר המקראי כבר עשה לנו הכרה עמו בספר בראשית פרקים ב' ו-ג'. 

הספר קוטלג כספרות למבוגרים, ולדעתי אופן הגשתו והצגתו לקורא תתאים גם לנוער הקורא.

בשורה התחתונה: כל יום שעובר לא חוזר

לי יניני
הוצאת הכורסא פרוזה תרגום, 220 עמודים, 2018 


כריכה אחורית: 

ג'יל קופר, אחות במחלקה האונקולוגית לילדים בבית חולים באטלנטה, מרגישה שחייה הם החמצה אחת גדולה. בגיל 39 היא עדיין לא חוותה מערכת יחסים זוגית ממושכת, אין לה משפחה משלה, יחסיה עם אביה מרוחקים וקרירים והיא סובלת מכאבי ראש חוזרים ונשנים שמתחילים להדאיג אותה. כשנוירולוג מבשר לה שמקור כאבי הראש הוא בגידול סרטני וכי נותרו לה רק עוד שבועות ספורים לחיות, ג'יל לא יודעת את נפשה. היחיד שמבין ללבה ומוצא לה נחמה הוא לוגאן – ילד בן 10 שמאושפז במחלקה האונקולוגית בה היא עובדת.
חברה הצעיר מחליט לחלוק איתה סוד שמשנה את חייה: יש עץ שיאפשר לה לחיות את אותו יום שוב ושוב עד שהיא תרגיש שלמה עם החיים שחיה. כך מתחיל מסע קסום ומרגש שמלמד את ג'יל על אהבה, חברות, משפחה ומשמעות החיים.
רק עוד יום אחד הוא ספרה הרביעי של קריסטין הרמל הרואה אור בעברית. קדמו לו רבי המכר המתיקות שבשכחה, החיים שנועדו לי וכשניפגש שנית, וכמו קודמיו, הוא מציע חווית קריאה סוחפת, רגישה ומרתקת.