זיכרון כמעט מלא-גבי אשר

61269 n

זיכרון כמעט מלא-גבי אשר
Nearly Full Memory-Gabi Asher
חוות דעת אישית/לי יניני

ספר הביכורים "זיכרון כמעט מלא" הוא חלק מסדרת ספרי פרוזה מקורית בשם: "מלח מים" של הוצאת "פרדס". הסדרה הזו מאפשרת לכותבים בראשית דרכם, להשמיע את קולם ללא גיהוץ קצוות בעלילה.

הספר "זיכרון כמעט מלא" מגולל לקורא על ידי אליהו. ראשיתו באוקטובר 1973 בישוב קהילתי של יוצאי טורקיה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, ומתמקד בשתי משפחות המתגוררות סמוך אחד לשני: אליהו ולאה. 

הפרק הראשון עוסק במשפחתו של אליהו, בבית הכנסת של הטורקים ומכירת המצווה "כל נדרי". כל שנה המחיר עולה ומי זוכה? הפרסי. הפרסי הזה מגיע פעם בשנה ביום כיפור לבית הכנסת, ומצליח תמיד לקנות את מצוות החזקת הספר "כל נדרי". התרגיל הזה עיצבן את אביו של אליהו. "צריך לשים לזה סוף" עמוד 6. האם מואיז אביו של אליהו הצליח לשים לזה סוף? ... הפרק הזה מכניס את הקורא לאווירה של אותם ימים, ומה העסיק את הישוב היהודי-דתי בזמנו. 

לאה בת 12 ומבוגרת מאליהו בשנתיים. ביתו של שוחט שנהג לבצע שחיטה של עופות בחצר ביתו וסופר סת"ם. כשאביה עסק במלאכת השחיטה אסרו על לאה להביט בכך, אבל היא מצאה את הדרך להציץ. את אביה לאה העריצה והייתה קשורה אליו מאוד. הקשר שלה עם אליהו נוצר עקב הקרבה המשפחתית. כל יום לאה ואליהו היו חוזרים יחדיו מבית הספר, ולרוב בילו את זמנם הפנוי יחדיו. גם המשפחות היו מחוברות, והם נהגו לבלות את סופי השבוע בים, ולחלוק בתבשילים ופירות שהביאו עימם. 

החיים בארץ לא היו קלים להם לעומת חייהם בטורקיה. בתורכיה הייתה להם מבשלת, מנקה והם סחרו בשוק בכבוד. למרות זאת, אט אט הם התרגלו לשגרה ולמצבם החדש בארץ.

אבל... ביום אחד החיים השתנו והגורל העבירם לעולם השכול והאובדן של אדם קרוב.

גבי אשר בשפה פשוטה, ברורה ובגובה העיניים מגולל את התמודדותם של לאה ואליהו עם האובדן. לאה מתנחמת על אובדן האב בזרועות האם, ואליהו ובנימין-האחים לא נשארים בבית ומועברים לפנימייה. מה נשאר? הזיכרון.

לב ליבו של הספר הוא טוב ומעניין, למרות זאת לדעתי יש בספר אירועים מיותרים שלא הוסיפו לעלילה העיקרית. 

לעניות דעתי, החלק הראשון של הספר מרתק, מבטיח ומעיד על כשרונו של הכותב, אך להמשכו מתווספים אירועים נוספים ופירוט מיותר.

בנוסף לא אהבתי את הקפיצה הגדולה ממלחמת יום כיפורים לחג פורים. מלחמת יום כיפור הייתה עבור כולנו אירוע מכונן, וזאת למרות שכוונת הסופר הייתה להעצים את דמותם של לאה ואליהו.

על פניו זה נראה שהסיפור בנוי מחלקים, שחלקים ממנו לא הוצמדו היטב ו/או אולצו להיצמד.

תיעול הזעם על האבל מתבטא שונה אצל לאה ואליהו. לאה כועסת על האם, ואילו אליהו כועס על כך שמשפחתו נטשה אותו ואת אחיו בפנימייה.

זוהי עלילה בשני קולות, וככל שמתקדמים לסופה הדמויות המרכזיות תופסות מרחק האחד מהשני וחבל.

דמויות המשנה: האב של אליהו, האחות דינה, האחים הנוספים, האם של לאה ועוד נעלמים. בכדי להעצים את הדמויות המרכזיות, אני סבורה שלא היה מזיק עיבוי נוסף לדמויות המשנה. 

למרות שהסדרה "מלח מים" אינה מגהצת קצוות, יש לדעתי כן לתת יד מכוונת וללטש בעריכה. בטוח שסיוע כזה היה עושה חסד עם העלילה.

בשורה התחתונה: כל עוד מישהו זוכר אותנו, אנחנו חיים. (קרלוס רואיס סאפון)

בהזדמנות זו, אני מאחלת לגבי אשר הצלחה בהמשך בספרים הנוספים שעומדים להתפרסם.

למרות הערותיי, הארותיי והסדקים בעלילה, אני ממליצה לקרוא, ולו רק כדי להכיר את ההווי של עולי טורקיה בשנות השבעים של המאה הקודמת.

לי יניני

פרדס הוצאה לאור, פרוזה-מקור, 198 עמודים, 2015
==================================================
על קצה המזלג מעט על גבי אשר: 

אביו, שהיה סוחר אמיד מאד בטורקיה . עזב הכלל (בית גדול, חיי עושר ונוחות, רכוש וחלק ניכר מכספו) ועלה ארצה. בארץ הקים מפעל למוצרי נייר – המפעל הראשון באזור התעשייה של יהוד.

אמו הייתה ממשפחת אשכנזי, עמה נמנו הרבנים הראשיים לאיזמיר, כולל דודו שהיה הרב האחרון בשושלת.

משאית צבאית לא תקינה, שחזרה משדות סיני אחרי מלחמת יום הכיפורים, נכנסה ברכב המשפחתי של דודו של גבי ופגעה במשפחה: אמו של גבי ודודו נהרגו, אביו נפצע קשה מאד וכן אחד מאחיו. גבי היה אז בן עשר וחצי.

אביו מעולם לא נישא בשנית, והילדים הצעירים גודלו על ידי האחיות הגדולות. לאחר שנים, נודע לגבי ואחיו שאחד התנאים שהציבו הנשים ששודכו לאביו, היה להוציא את הילדים הקטנים (וגבי בתוכם) אל מחוץ לבית האב סירב ונותר באלמנותו.

בתיכון למד גבי בישיבת נחלים ואת שירותו הצבאי עשה במסגרת ישיבות ההסדר. הוא נישא בגיל 25, אב לשלושה בנים. עסק בשיווק נרות וירקות וניהל סופרמרקט.

אשתו דחפה אותו ללמוד תכנות מחשבים ומאז, מזה למעלה מעשרים שנה הוא עובד בחברות הייטק במגוון תפקידי פיתוח וניהול. בעברו היה במשך שנתיים חבר קיבוץ מירב, על הר הגלבוע. כיום מתגורר בנתניה.

מגיל 15 כותב שירה. בתחילת שנות השמונים השתתף בסדנת כתיבה יוצרת בהנחייתו של המשורר משה בן-שאול ז"ל, ברובע היהודי בירושלים.

בתחילת שנות האלפיים, כשהמשפחה שהתה במשך ארבע שנים בוינה במסגרת שליחות מטעם חברת הייטק, התחיל לכתוב סיפורים. שניים מהסיפורים פורסמו במוסף "שבת" במקור ראשון.

באמתחתו עוד שלושה ספרים בעבודה, אחד מהם נכתב בהשראתו של שיר שפרסם בסדנת הכתיבה בירושלים.

ממליצה בחום.

לי יניני

הוצאה: זיקית, ביוגרפיה, 285 עמודים, 2014

מהכריכה הפנימית:
אמה רייס נולדה ב-1919 בבוגוטה שבקולומביה. ננטשה עם אחותה על ידי מריה והועברו על ידי עוברי אורח למנזר. בגיל 19 אמה ברחה מהמנזר והתגלגלה בעולם. נישואיה לפסל הקולומביאני גיירמו בוטרו-גוטיירו החזיקו מעמד רק שנה. לאחר פרידתם אמה רייס עברה ללמוד אומנות פלסטית בפריז. היא התחברה לאומנים ואינטלקטואלים פריזאיים ידועים ונישאה לרופא צרפתי. נדודיה בעולם לא פסקו והיא חיה ברומא, בת"א, בפריז, מקסיקו, ארה"ב, בבורדו ובכל מקום שהתה מספר חודשים/שנים. מעידים על אמה רייס שהייתה אישיות כובשת ובפריז הפכה להיות "הסנדקית" של אמנים. זמן קצר לפני מותה ממשלת צרפת העניקה לה את אות מסדר הכבוד לאמנויות ולספרות.