דמעות של אהבה-אליסון ריצ'מן

סקרה את הספר: לי יניני

אליסון ריצ'מן הידועה בכתיבה של רומנים המבוססים על אירועים היסטוריים, הפעם בחרה בנושא שונה מספריה הקודמים: "ההפיכה הצבאית בצ'ילה בספטמבר 1973".

סלבדור איינדה הודח בהפיכה צבאית בראשותו של אוגוסטו פינושה, ובתמיכתה של ארה"ב שחששה מהמדיניות הסוציאליסטית, והמרקסיזם שדגל סלבדור איינדה. ב-11.9.1973 הצבא כיתר והפציץ את ארמון הנשיאות, אלפי אזרחים עונו ונרצחו ובעקבות אותה הפיכה, אוגוסטו פינושה תפס את השלטון.

במהלך 17 שנים של הדיקטטורה הצבאית, החונטה כוננה משטר שמרני וניאו-ליבראלי, שהביא לנס הכלכלי הצ'יליאני, וחילץ את צ'ילה מהאינפלציה שנסקה לכ-300% בשנה! ומה היה המחיר לכך? דיכוי של אזרחים שהתנגדו לשלטונו של אוגוסטו פינושה! המתנגדים עונו, נרצחו, נחטפו, נכחדו, נעלמו או יצאו לגלות!

עפ"י נתונים מדו"ח ועדת חקירה מיוחדת משנת 2004, הוצאו להורג/נעלמו כ-3,000 אזרחים צ'יליאנים, וכ-27,000 אזרחים נאסרו ועונו. באותה תקופה חסרת רחמים ומרושעת, אזרחים רבים ברחו מצ'ילה וביקשו מקלט מדיני.

ב-1974 אוגוסטו פינושה נבחר לנשיאה של צ'ילה. במהלך שלטונו פינושה פיזר את הקונגרס, השליט טרור, צנזורה קפדנית, הוציא מחוץ לחוק את מפלגות השמאל שתמכו בסלבדור איינדה ועוד. המדינות הכלכלית של אוגוסטו פינושה הייתה מנוגדת לדעותיו השמרניות הסוציאליסטיות של סלבדור איינדה. אי-לכך, הוא ביטל את שכר המינימום, הפחית מיסים על רווחי הון, הפריט קרנות פנסיה, ובעקבות לרפורמות אלה נהנתה צ'ילה מצמיחה כלכלית. יש אומרים שעד היום צילה נחשבה למדינה העשירה ביותר בדרום אמריקה.

באוקטובר 1998, בעת ביקור בלונדון, נעצר אוגוסטו פינושה בן ה-82, עפ"י צו מעצר שהוצא נגדו באשמת העינויים נגד האזרחים בעת השלטון הצבאי בצ'ילה. אוגוסטו פינושה נפטר ב-10.12.2006 בגיל 91. ממשלת צ'ילה החליטה לא לכבדו בהלוויה נשיאותית, אלא בהלוויה צבאית בלבד לעומת, הלווייתו של סלבדור איינדה. סלבדור איינדה נקבר לאחר ההפיכה בקבר ללא סימני זיהוי, ורק לאחר נפילת משטרו הדיקטטורי של אוגוסטו פינושה נערכה לסלבדור איינדה הלוויה ממלכתית.

שם הספר במקור: The Rhythm of Memory לדעתי, התרגום ל"דמעות של אהבה" עושה עוול לספר ועל כך אני מצטערת... חבל!

כשקראתי את הספר עלה בזכרוני הסרט "נעדר" משנת 1982, המבוסס על הספר "נעדר" של תומאס האוזר. הסרט בויים ע"י קוסטה גברס, והשחקנים שתפסו מקום בתפקידים הראשיים היו: ג'ק למון וסיסי ספייסק. למרות שחלפו הרבה שנים מאז, עדיין חרוטה בזכרוני סצנת הגופות המדממות של אזרחים שנרצחו באיצטדיון הלאומי של צי'לה. למי שלא זוכר, הסרט עסק בחטיפה ורציחה של עיתונאי אמריקאי בשנת 1973, ומאמצי האב (ג'ק למון), ואשתו (סיסי ספייסק) לאתרו, ולגלות מה עלה בגורלו. בד בבד מתאר הסרט את "שלטון הדמים" של אוגוסטו פינושה, ומעלה אשמה חמורה נגד ארה"ב, ששיתפה פעולה עם משטרו של הדיקטטור.

העלילה ב"בדמעות של אהבה" מגוללת סיפור מרגש, הכורך בקרבו מערכת יחסים במשפחה ובזוגיות, על רקע המאורעות ההיסטוריים שאירעו באותה עת.

הסיפור מתחיל בסנטיאגו, כאשר סלומה דה ריביירו, ניסתה למצוא את דרכה הביתה, לאחר שהושלכה מתוך רכב. סלומה פסעה דרך שער הברזל, וכשידה נשלחה לסובב את ידית הדלת ביתה היא קרסה. אוקטוביו-בעלה מיהר לבדוק מה היה הרעש המוזר ששמע מכיוון הכניסה לבית. כשאוקטביו פתח את הדלת, הוא מצא את סלומה-אשתו שרועה במפתן הבית. סלומה נותרה מוטלת בזרועותיו, סגולה ומצומקת לאחר כחודש ימים, שנעצרה על ידי אנשי אוגוסטו פינושה.

הכול התחיל בשנת 1964... סלומה נכנעה לחיזוריו של אוקטביו. הוא מצדו לא הרפה ובדרך מיוחדת מצא את דרכו לליבה של סלומה, בסיוע שירים של משורר שהעריץ במיוחד. סלומה ואוקטוביו נישאו ונולדו להם 3 ילדים: רפאל, בלנקה ואיזבל.

אוקטביו, למרות הקשיים הראשונים במציאת מקור פרנסה, הצליח והפך לשחקן מוצלח ומפורסם, עובדה שהעניקה למשפחה רווחה כלכלית. עד שביום אחד בהפתעה גמורה, הגיע המשורר הנערץ על אוקטביו לבקרו, אבל לא לחינם! המשורר ביקש ממנו ללמד את סלבדור איינדה רטוריקה. אוקטביו התרגש והתלהב מהמעמד והסכים מיד לקבל על עצמו את המשימה. אוקטביו צלח את המשימה בהצלחה רבה, וב-1970 סלבדור איינדה נבחר לנשיאה של צ'ילה, לאחר מספר ניסיונות שהתמודד וכשל. אבל... שלוש שנים לאחר מכןכאמור החלה ההפיכה הצבאית בצ'ילה.

סלומה לא אהבה את רגישותו הרבה של אוקטביו, והפצירה בו לחדול מלפזר את דעותיו, נגד המשטר החדש בפומבי. אוקטביו לא עמד בהפצרותיה של אשתו, המשיך בשלו, נצמד לעקרונותיו ולהתעקשותו היה מחיר. מי שילם את המחיר? סלומה ואם ילדיו!

המשפחה נאלצה לבקש מקלט מדיני, ושוודיה הייתה המדינה הראשונה שהסכימה לקבלם. בשוודיה סלומה פגשה את ד"ר סמואל, פסיכיאטר ובן לניצולי שואה, ובעזרתו היא מגלה שהדרך חזרה לא קלה וקלועה בעינויים, כאב ולא מעט סודות.

הספר מחולק לארבעה חלקים, משולב בפרקים קצרים הנעים על גבי שני צירי זמן, בין צ'ילה לשוודיה, בין השנים השישים והשבעים, לשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.

אליסון ריצ'מן לא עושה הנחות לקורא, וחושפת ברגישות ובכתיבה קולחת סצנות קשות, ברוטאליות, וולגאריות, וכואבות שהופכות קרביים... וממול תמונות קסומות רומנטיות שברקע מתנגן לו בפטיפון "טנגו". ביד עדינה ומיומנת אליסון נוגעת בנושאים חשובים ורגישים כמו: היחסים בין רופא לפציינט, ועל מהות וחשיבות הסינרגיה בין בני אדם, ועל אחת כמה וכמה בין בני זוג, וכשזה לא קורה... המחיר עלול להיות כבד, ולטעויות בחיים יש מחיר!

בשורה התחתונה: כידוע , בשביל טנגו צריך שניים, אזי האם סלומה ואוקטביו יצליחו לרקוד את הטנגו? האם הם יצליחו לפסוע יחדיו שני צעדים קדימה ואחד אחורה?

רוצו לקרוא, חגיגה לשוחרי ההיסטוריה ולמעריצי אליסון ריצ'מן!

אל תוותרו על הספר הזה שתפס אותי במהלך הסופ"ש האחרון!

למקרה שלא הייתי ברורה, זו המלצה רותחת על עוד ספר מרתק מבית היוצר של אליסון ריצ'מן!

לי יניני

פן-הוצאה לאור, פרוזה, 375 עמודים, 2018